תְּכַךְ I m. (v. תוך) [to press between,] 1) to squeeze, press; (h. ענש) to annoy; to fine. Targ. Prov. XVII, 26 למִתַּךְ.—V. תּוּכָּא. —2) to twist, twine; v. תִּכָּא, תַּכָּא.
Ithpoli. - אִתּוֹכִי to be pressed, come to grief. Ib. XXII, 3 ואִתּוֹכִיוּ Levita (ed. Wil. וחסרין אינון; ed. Lag. תיוסאני אנון(?); h. text נענשו).