תְּקַל II ch. same , to stumble, fail (corresp. to h. כָּשַׁל). Targ. Is. VIII, 15. Ib. XXXI, 3. Targ. Ps. XXXI, 11; a. fr.
Pa. - תַּקֵּל 1) same. Ib. LVI, 14 (misplaced in ed. Lag. a. oth. under LVII, 3).—2) same. to clear, v. infra.
Ithpa. - אִתְתַּקַּל, אִתַּקַּל ; Ithpe. אִתְּקַל, אִתְּקִיל (אִתְקַל) same; also: to be caught, ensnared. Targ. Ps. IX, 17 (h. text נוקש). Ib. CV, 37 למִיתַּקָּלָא Ms. (ed. למַתְקְלָא, corr. acc.). Targ. O. Deut. XII, 30 (Y. תִּיתוֹקְלוּן). Targ. Hos. XIV, 2. Targ. Koh. IX, 12 מִיתַּקְּלִין (ed. Vien. מוּתְקָלִין Hebraism); a. fr.—B. Kam. 29ᵃ ואִיתְּקִילָא וכ׳ (איהו) איתקיל Ms. M. (ed. דאתקול ואתקילה, read with Rashi דאתקיל) when he stumbled, and the camel stumbled over him.
Af. - אַתְקַל, אַתְקֵיל 1) to cause to stumble; to weaken. Targ. Mal. II, 8. Targ. Lam. I, 14. Targ. Ps. V, 11; a. e. —2) to remove obstacles, clear. B. Bath. 54ᵃ האי מאן דא׳ תיקלא וכ׳ (Ms. M. דתַקֵיל Pa.) if one clears a field for the sake of the field (to sow) &c.; M. Kat. 10ᵇ דמַתְקֵיל ארעא.