תָּפַף , or תּוּף (b. h.) to join, strike, knock.—Denom. תּוֹף.
Polel. - תּוֹפֵף to strike the timbrel; to knock. Pirké d’R. El. ch. XXXVIII, beg. [read:] הביא נערות משחקות חוצה לה מְתוֹפְפוֹת בתופים he brought playing girls outside of her (in front of her house) striking the timbrels; Yalk. Gen. 134 (not מתופפת).